אדוני ואח' נ' "מגדל" - חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

ביום 1.3.12, יום גשום, בשעות הערב, ארעה בכביש 58 המוביל לחיפה, תאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה רכבים.

הרכב הראשון הינו רכב התובעות, מ.ר. 5225623, שהיה נהוג על ידי התובעת 1 (להלן: "רכב התובעת").

הרכב השני הינו רכב, מ.ר. 6618335, שהיה נהוג על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת"),

ואילו הרכב השלישי הינו רכב מ.ר. 2732174 שהיה נהוג על ידי נתבע 3 (להלן: "רכב הנתבע").

שני רכבי הנתבעים, היו מבוטחים באותה העת על ידי נתבעת 1.

(לשם הבהירות אציין כי בפרוטוקול הדיון הוחלפו מספריהם של הנתבעים).

אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך נסיעתה של התובעת, היא האטה בנסיעתה ועדותה בענין זה נתמכת בעדות הנתבעת. אמנם נכון כי במהלך עדותה, לא ציינה התובעת כי האטה זו נבעה ממעבר חיה כלשהי על הכביש, אולם הדבר עולה הן מחקירתה הנגדית והן מהודעתה במשטרה.

כפי שתארה התובעת, במהלך אותה האטה, חשה לפתע בפגיעה חזקה מאחור אשר גרמה לזעזוע חזק של רכבה. התובעת לא יכלה לציין באם הרגישה בשתי חבטות או בחבטה יחידה שכן, לטענתה, הכל ארע במהירות והיא זוכרת רק שחשה בחבטה חזקה.

כשיצאה מרכבה, התברר לה כי רכב הנתבעת שנסע מאחוריה, פגע ברכבה, ואילו רכב הנתבע פגע ברכב הנתבעת מאחור.

הנתבעת אישרה בעדותה כי לאחר שחצתה את הרמזור בנסיעתה אחרי רכב התובעת, הבחינה שרכב התובעת מאט עד כדי עצירה, ולפיכך האטה אף היא בנסיעתה ועצרה בסמוך לרכב התובעת, אולם זאת, לטענתה, מבלי שרכבה פגע בפגוש אחורי של התובעת.

בסמוך לאחר עצירת רכבה, חשה הנתבעת בפגיעה חזקה מאחור, דבר שגרם להדיפת רכבה אל עבר רכב התובעת.

מעדות הנתבע עולה כי הלה, לאחר שחצה את הרמזור (כאשר הוא היה הרכב הראשון שיצא ברמזור) הבחין ברכב עומד במסלול נסיעתו וחוסם אותו, ועל אף שניסה לבלום, לא הצליח לנמע מפגיעה ברכב ורכבו החליק עד לפגיעה ברכב הנתבעת מאחור. נתבע זה אישר בעדותו, בניגוד לנטען בכתב ההגנה מטעמו, כי איננו יודע באם רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת קודם לפגיעתו מאחור ברכב הנתבעת, ואף הואיסף וטען כי אין להטיל עליו את מלוא האחריות לנזקי התובעת, מאחר ורכב זה עצר באופן פתאומי במסלול נסיעתו, תוך שהוא ורכב הנתבעת שעצר מאחוריו, מסכנים את הנוסעים בכביש ומבלי שהציבו משולש אזהרה או סימן אחר להזהיר את הנהגים מפני עמידת הרכבים בכביש.

לאחר שמיעת העדויות בפני, אני סבורה כי את מירב האחריות לנזקי התובעת יש להטיל על הנתבע שעל אף שהבחין ברכבים העומדים במסלול נסיעתו לא הספיק לעצור את רכבו ולהמנע מפגיעה בהם. טענתו כי הנתבעת או התובעת התרשלו באי הצבת סימן אזהרה דינה להידחות לאור העובדה כי מדובר בהפרש זמנים קצר בין מועד עצירת רכב התובעת ורכב הנתבעת לאחריה, עד לפגיעת רכב הנתבע ברכב הנתבעת.

יחד עם זאת, ומשהתרשמתי כי עצירתה של הנתבעת מאחורי רכב התובעת היתה במרחק קצר מרכב התובעת, ועל אף שאין באפשרותי לקבוע שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת קודם להדיפתו על ידי רכב הנתבע (שכן לא הובאה בפני כל עדות התומכת בטענה זו), אני סבורה כי יש ליחס לנתבעת חלק קטן מהאחריות לנזקי התובעת וזאת בשיעור של 20%.

עוד נטען, וזאת מפי נציגת הנתבעת 1, כי יש להטיל ספק באם הנזק הנטען לרכב התובעת, הכולל החלפת פגוש אחורי ותיקון פח אחורי ומכסה תא המטען, מקורו בתאונה דנן, שכן, מחוות דעת השמאי שנערכה ביחס לרכב הנתבעת, עולה כי ברכב זה לא אותר נזק לחזית כלל, דבר המעיד על כך שלכל היותר, היתה פגיעה קלה ביותר של רכב הנתבעת ברכב התובעת, פגיעה שלא יכולה היתה לגרום לנזק שנישום בחוות דעת התובעת. טענה זו של נתבעת 1 עומדת לטעמי בסתירה לתמונות שהציגה הנתבעת במהלך עדותה בפני, מהן ניתן לראות כי לאחר הדיפת רכב הנתבעת, קיים מגע מלא בין חזית רכב הנתבעת לחזית אחורית של רכב התובעת, וכן ניתן לראות שמכסה תא המטען, אף התעקם והתרומם ממקומו מעוצמת המכה.

מכל האמור לעיל עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שהנזקים נשוא תביעת התובעת, מקורם בתאונה מיום 1.3.12 וכי הגורם לאותם נזקים, הינה אותה פגיעה אחורית בה היו מעורבים רכבי הנתבעים.

לא מצאתי שיש בטענות הנתבעים כדי להטיל על התובעת רשלנות תורמת לגרימת התאונה והעובדה שמדובר היה ביום גשום, דבר שככל הנראה תרם להתרחשות התאונה, אינה נסיבה שבשליטת התובעת. חובתם של הנוסעים בכביש להתאים את מהירות נסיעתם ומידת ערנותם, לתנאים הנוצרים בכביש כתוצאה מהגשם, לרבות עצירת פתאום של רכב הנוסע לפניהם.

באשר לגובה הנזק, במהלך הדיון התברר כי על אף שהתובעת מסרה שיק למוסך לפרעון החשבונית שהוצאה לה בגין התיקון, היא טרם שילמה את עלות התיקון, ואף הוסיפה כי קיים הסדר בינה לבין בעל המוסך לפיו הוא נמנע מלפדות את השיק עד להכרעה בתביעתה. אלא שאין בכך להעיד כי בעל המוסך יסתפק בסכום הפחות מעלות התיקון בהתאם לחוות הדעת והחשבונית. משלא שוכנעתי כי הצורך בהחלפת הפגוש, שהינו הרכיב העיקרי של הנזק, מקורו בנזקים קודמים, ומשסביר לחלוטין כי מנגנון הפגיעה בו מדובר אכן גרם לפגיעה בפגוש במידה שחייבה את החלפתו, כפי שאישר השמאי, אין מקום להפחית במאומה משומת הנזק.

לאור זאת הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את נזקיה הישירים, דהיינו, הנזק לרכב ושכר טרחת שמאי וזאת בסך של 6,757 ₪. כמו כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 350 ₪.